"בשבילי, הסרט התחיל בתקופת אינתיפאדת הדקירות, באותה תקופה ליוויתי את סבתא שלי למרפאת העיניים בהדסה עין כרם, בירושלים. המרפאה הזו צפופה ומלאה בכל טוב תושבי הארץ, והתחושה שם באופן כללי מורכבת. על התחושה הזו התווספה הטלוויזיה ששידרה בקולי קולות על עוד פיגוע דקירה, שהפצועים בדרכם לבית החולים. סבתא שלי תפסה אותי ולחשה, 'צריך להיזהר מערבים'.
מאוחר יותר באותו היום, בדרך חזרה הביתה, היא סיפרה לי שזאכי, סייד פלסטיני מבתיר, ביקש לישון אצלה לילה כשסייד לה את הבית כדי שלא יצטרך לעבור במחסום בבוקר. סבתא שלי, אלמנה שחיה לבד, הסכימה וגם הכינה לו ארוחת ערב. הפער בין חששותיה של סבתי לבין פעולותיה בשילוב עם המרפאה עניין אותי, ממנו כתבתי את התסריט.
הגשתי אותו בתור סרט של סוף שנה ב׳ באוניברסיטה. הדפסתי ארבעה עותקים, וחיכיתי למייל. האמת הייתי די בטוח שאעבור, ידעתי שיש לי תסריט טוב. כמובן המייל הגיע עם תשובה שלילית.
אחת מההערות שקיבלתי על התסריט היא שאין סיבה להזדהות עם אילנה. שהיא סתם דמות גזענית ושכמו שהיא כתובה זה לא יעבוד. למרות שאילנה רחוקה שנות אור מסבתא שלי, אני נורא אהבתי אותה. ראיתי אותה בתור דמות שנמצאת במצוקה אמיתית, מצוקה שמביכה אותה ולאורה היא פועלת.
היו הרבה שינויים בתסריט אבל לא שינויים שנועדו ספציפית לעשות את אילנה דמות נאהבת יותר. זה היה האתגר, גם בתסריט ובעיקר בבימוי - ליצור דמות שמזדהים איתה למרות שהיא לא עושה שום דבר שבמיוחד מצדיק את זה.
ידעתי שאת אילנה צריכה לשחק מישהי שיספיק לה מבט בשביל לכבוש אותי. אז את יכולה להבין כמה שמחתי והתרגשתי כשאסי אמרה לי שהיא אוהבת את התסריט.
כתבתי המון דראפטים, לא יודע כמה כי את ה״מספר דראפט״ הייתי פשוט משנה כל כמה זמן בצורה שרירותית, בין אם שיניתי שני משפטים או סצנות, סתם שתהיה תחושת התקדמות. היום המילה דראפט כבר לא מופיע אצלי בשער של תסריט.
עברו שבועיים של דיכאון קל שבסופם החלטנו אני וקובי מזרחי, המפיק של הסרט לעשות אותו בצורה עצמאית. פה אני רוצה לומר מילה על הצוות. תסריט טוב זה דבר אחד, אבל להפוך אותו לסרט זה סיפור אחר לגמרי. כשצוות שלם של אנשי מקצוע מהשורה הראשונה מתגייס לטובת תסריט שכתבת, זה מרגש בצורה יוצאת דופן. מקובי, שמאז הסרט אני והוא זה סיפור אהבה, אדם שהוא באמת כל יכול. דרך אלישע, הצלם של הסרט, שמעבר לזה שהוא צלם מוכשר בטירוף, בשבילי הוא ה-Go to guy בדילמות דרמתיות על הסט ולפניו. כמובן שגם יעל, העורכת המופלאה שיותר מכל פשוט יודעת לעורר בי רצון לעשות. שחקנים מוכשרים כמו רועי, שאדי ובמיוחד אסי, שחקנית מופלאה, שהחליטה להאמין בבמאי לא נודע, להתמסר לתפקיד בצורה מוחלטת, ולתת מבט אחד למצלמה שאותי כבר לא יעזוב.
כשכל אלה ועוד התגייסו לטובת התסריט, ידעתי שאני בכיוון הנכון וזה עזר לי יותר מכל, להעז לכתוב אותו בדיוק כמו שאני מבין".
עילי מבורך
ובנימה אישית - במהלך הצפייה בכל הסרטים הקצרים שמתחרים בתחרות פרסי האקדמיה ("אופיר"), הזדקקה שוב התובנה שסרט קצר טוב הוא סרט שעושה בום בבטן. "פקחי עינייך" עושה בדיוק את זה ומוסיף גם דמעה של התרגשות בסוף. תודה עילי על המילים ועל הסרט.
דניאלה דורון
תסריטאית ומנחת סדנאות כתיבת תסריט DraftRishon
___________________________________________________
טיפים בתסריטאות במתנה הצטרפות לניוזלטר החודשי
