מכיריםות את זה שאתםן צופיםות בסרט או בסדרה, יש שיחת טלפון ואתםן שומעיםות רק דמות אחת מדברת, אבל מתוך הדברים שלה אתםן מביניםות *לגמרי* מה אומרת לה הדמות השניה (כי היא פשוט חוזרת על דבריה ומוסיפה סימן שאלה)?
זה קרה לכםן פעם בחיים האמיתיים? שדיברתםן בטלפון ואמרתםן:
"מה? אני לא מאמינה שירה! את באמת מתכוונת ללכת מחר בצהריים לעבודה של יואל ולשים לו ג'וק בנעל, רק בגלל שהוא אמר לך לשתוק בארוחת הערב אתמול?".
לא, נכון? כי אנחנו פשוט לא מדבריםות ככה (ולא מתנהגים ככה. מי שם ג'וק בנעל? נקמה טובה היא לשים את הג'וק בתיבת הדואר).
אנחנו לא חוזרים על הדיאלוג של מי שמעבר לקו, אלא מנהלים שיחה זורמת, לפעמים קטועה, לרוב לא "מסודרת".
אבל על המסך, זה הרבה פעמים קורה ואנחנו שומעיםות שיחות טלפון - ובכלל, דיאלוגים - ששופכים לנו את כל האינפורמציה.
וזה מבאס, פשוט בגלל שזה לא אמין.
חוסר האמינות הזה (ורעות חולות נוספות) נובע מזה שהתסריטאי/ת חוששיםות שהצופיםות לא יבינו,
אז הם משתמשיםות בדיאלוג שיעשה את העבודה.
אבל הדיאלוג – כידוע – הוא השלב האחרון בכתיבת הסרט או הסדרה ולכן, זה גדול עליו.
בבלוג המצולם ניסיתי (ואני חושבת שהצלחתי!) לדמות את מלאכת כתיבת התסריט לבניית בניין:
כל השלבים ביצירת העלילה, הדמויות והעולם, הם היסודות, הקומות והקירות, ואילו הדיאלוג – הוא רק הצבע על הקיר, השלב האחרון שמוסיף סגנון לתסריט שלנו.
קיצר - דיאלוג טוב מוציא לפועל את הסיפור שעבדנו עליו ועמלנו עליו רבות. אבל – הסיפור לא מסופר דרכו.
נ.ב.
הרבה פעמים אני נשאלת איך כותבים שיחת טלפון מבחינה טכנית, אז הנה - תסריט לדוגמא:
אם רואים דמות אחת מדברת ורק שומעים את השניה מבעד לשפופרת:
ואם שתי הדמויות מצולמות, מדובר בשתי סצנות שונות שצריך להפיק - אשכרה למצוא להן לוקיישן, יום צילום לשחקן/ית וכו' - ולכן פשוט כותבים שתי כותרות בראש הסצנה:
איך לכתוב תסריט טוב?
מזמינה אותך ללכת איתי צעד אחר צעד בכתיבת והגשת התסריט שלך
והנה הבלוג המצולם -
ללמוד לכתוב תסריט וליהנות מהדרך
סדנאות תסריטאות עם דניאלה דורון