(אם אתםן רוציםות לנחש לבד, צפו קודם בווידאו:-)
נגיד שבתסריט שלכםן יש דמות של פועל בניין שהגיבורה שלנו צריכה להחזיר לו משהו שהוא שכח אצלה. היא מבררת איפה הוא גר ודופקת על דלתו. הוא פותח.
ועכשיו, נסו לבנות את הדמות שלו:
איך הוא נראה? הגיוני שהוא לובש סרבל קרוע ומלוכלך, נכון?
איפה הוא גר? הכי הגיוני שיגור בדירה קטנה בשכונה לא משהו. סך הכל – הוא פועל בניין.
מי עוד גר בבית? בטח יש לו איזה חמישה ילדים, כי זה מה שהגיוני לפועל מהמעמד הנמוך ואישה טרוטת עיניים עם סינר מלוכלך, שבדיוק מכינה אוכל.
כן, זה נשמע תיאור הגיוני של מצב פועלי הבניין...........
אבל בואו נעצור רגע. אנחנו הרי ממש לא רוציםות שהתסריט שלנו יהיה רק הגיוני! זאת אומרת, חשוב מאוד שהוא יהיה אפשרי, לדוגמא – שפועל הבניין הזה לא יתגלה כאבא של הגיבורה, למרות שהוא מבוגר ממנה רק בשלוש שנים, או שהוא לא יבנה קיר תוך 7 דקות, כי זה באמת בלתי אפשרי,
אבל מה דעתכםן שכשהוא פותח לה את הדלת, הגיבורה מגלה גבר לבוש היטב שגר בדירה מעוצבת, רווק אמיד שיש לו אהבה מטורפת לבנייה ולכן הוא בחר לעבוד בזה?
זה אפשרי, נכון? קצת לא הגיוני כי מי הולך לעבוד בבניין בשביל הכיף... אבל הוא – בואו נקרא לו רון – רון הוא האחד מתוך מיליון שכן יעשו את זה, ולכן זה זהב לתסריט שלנו.
אתםן יודעיםות מה, אנחנו יכוליםות גם להפוך את רון לפועלת, רונה. ואפילו לכרות לו יד אם צריך. פועל בניין עם יד אחת? זה כבר ממש לא הגיוני! אבל מסתבר שבחברה הפרטית הקיקיונית שבה הוא עובד, זה אפשרי.
זה מזכיר לי - כשהיינו בתאילנד, הגיע לריזורט הנהג שהיה צריך להסיע אותנו ולמרבה הפתעתנו, היו לו רק חצאי ידיים. אשכרה. והוא נהג אותנו סבבה לגמרי באוטובוס שלו, עם המרפקים שלו והאף. זה לא הגיוני, על סף ההזוי, מה שאומר שזאת דמות מעניינת, לא?
לסיכום – כשעולה לנו לראש ה'כמובן' המיידי – הבן דוד של 'הגיוני', זה שגורם לנו לחשוב כמובן על קלישאות וסטריאוטיפים, בואו נשים ברקס קטן וננסה לא לזרום איתו, אלא עם 'דווקא', הבן דוד הקול של 'אפשרי'. ננסה שהמלך של הכיתה יהיה דווקא מכוער, שהחמות דווקא תהיה החברה הכי טובה של האישה ובקיצור – שזה יהיה דווקא אפשרי, אבל לא הגיוני כמובן.
כי מהחומר הזה אנחנו עושיםות סרטים וסדרות.
איך כותבים תסריט?
מזמינה אותך ללכת איתי צעד אחר צעד בכתיבת והגשת התסריט שלך
וכמובן, הנה גם בווידאו :-)