"מה הכי היית רוצה שיקרה עכשיו?" שאל אותי פיקולינו כמה דקות אחרי שהמיניבוס התחיל לנסוע במעלה ההר המושלג. "שמישהי תפתח את הדלת ותציע לי קציצה" עניתי, כי הייתי רעבה. אבל אז ביקשתי לשנות – "שמישהי תפתח את הדלת ותבקש שאייצר לה, בכל יום רביעי בארבע, תוכן ספונטני והיא תשלם לי על זה 400 יורו". אמיתי זה מה שעניתי תוך שניה, תשאלו את פיקולינו.
למה רביעי? אולי כי רביעי היה בקופנגן היום בו יצאתי מאזור הנוחות ועשיתי סטנדאפ (מי שרוצה, אשלח לו בחיל ורעדה ובמייל חוזר את הלינק).
למה בארבע? כי אחרת כל רגע ביום יהיה פתוח לצילום ויצירה ואז – כמו שגיליתי כשהיה לי מדור שבועי – לא אחיה את החיים באמת, אלא תחושת פספוס מתמשכת על מה שלא נכנס.
למה ספונטני? כי זה השריר שאני הכי אוהבת ליצור דרכו. גם את הבלוגים בתסריטאות וגם בכלל. לערוך את מה שכבר קרה נראה לי כמו בזבוז זמן של החיים הקצרים האלה.
למה 400 יורו? חח. למה לא? כנוודית דיגיטלית, אשמח אם זה יקרה ועד אז, אני אהיה הספונסרית של עצמי ו-פשוט אעשה את זה (אגלה מה זה ה"זה" הזה, תוך כדי הליכה).