"איך אתםן מתפרנסיםות שם?" היא ללא ספק אחת השאלות הכי נשאלות.
מייד אחריה – "איפה הילדים לומדים שם?" (בבתי ספר בינלאומיים) ו- "איך הקורונה שם?" (מוסרת ד"ש חם).
אחת הסיבות שהעלנו את הבית לבוידעם וטסנו לשנה (פלוס?) מזרחה, היא התשובה לשאלה הזאת.
נמאס לי לחשב מה יקרה ב-10 בחודש, כשכל ההכנסות וההוצאות מתנקזות ליום אחד וגורמות לחשבון הבנק שלי להיראות כמו אליס בארץ הפלאות, כשהיא שותה ואוכלת בו זמנית.
גם פה (קופנגן) יש, כמובן, לא מעט הוצאות. בעיקר על בתי הספר הבינלאומיים של הילדים הנזכרים מעלה, שכרגע סגורים בגלל הקורונה הנזכרת מעלה, וגם פה ראשי לא חף מחישובים ומחשבות... אבל!
הנפילה במורד מחילת הארנב לחצי השני של העולם אכן עשתה את ההבדל.
אנחנו מצליחיםות לחיות הרבה יותר ולהוציא הרבה פחות וכל זאת מול נוף מהפנט ואוכל טעים...