תחת – ואני בכוונה מתחילה מהתחת. מעוצב או רפוס, עם קוצים או רגוע, אנחנו צריכים את האיבר הזה כדי לכתוב, כי תסריטאות היא בעיקר שכתובים. הדראפט הראשון הוא רק מסמך שעליו נמשיך ונעבוד ולכן גם אם יהיה לנו את כישרון הכתיבה של צ'ארלי קאופמן, בלי יכולת לשבת כמות מכובדת של זמן ולעבוד, לעולם לא נגיע לקו הגמר.
עכשיו, אני יודעת שזה קשה, ברור. למי יש כוח לשבת ולעשות דראפט 6 על אותו תסריט?? אז בשביל זה יש לי טיפ חשוב בשבילכם (שהוא גם הטיפ הראשון בסדרת הטיפים שלי, למי שעוד לא נרשם וחבל!) – תכתבו על משהו שקשור לחיים שלכם, משהו שקרה לכם באמת, נושא שמעסיק אתכם, מחשבות שבכל מקרה עוברות לכם בראש ובקיצור – תכתבו אישי. אחרת, מנעד האפשרויות שלכם יהיה מצומצם ויהיה לכם קשה ביותר לשים את הישבן על הכיסא! באחריות.
ועוד טיפ אחד שאני משתמשת בו על עצמי בדיוק עכשיו, כשאני כותבת לסדרה חדשה – זכרו שהעבודה הרי חייבת להיעשות, אז במקום לברוח למקומות אחרים פיזית או מחשבתית – פשוט תעשו אותה (!) כך תבזבזו את האנרגיה על התקדמות בפרויקט במקום על הלקאה עצמית "למה אני לא עושה את זה?".
ואם אין לכם מוזה? הנה תזכורת לדרכים ללכוד אותה, באדיבות ניוזלטר ינואר.
עיניים – הכל מתחיל בעיניים. הן קולטות משהו, כמו רדאר. זה יכול להיות תמונה באלבום כשהייתם קטנים ובדיוק קרה לכם משהו גדול/ אישה ברחוב שסוחבת סיפור/ ידיעה בעיתון שחושפת דמות גדולה מהחיים. העיניים הן הראשונות לקלוט את הגרעין הקטן עם הפוטנציאל למשהו גדול. את ה*כוכבית*. שם מתחיל התסריט שלנו.
מוח – כישרון כתיבה אי אפשר ללמד, רק לתת את הכלים כדי להעצים אותו, אבל – את כללי הפיסוק כן אפשר ללמוד! ותאמינו לי, בתור אחת שקראה מאות סינופסיסים ותסריטים – זאת חוויה שונה לגמרי לקרוא מסמך שכתוב נכון לעומת אחד, שלא משנה כמה מעולה יהיה התוכן שלו, לא עומד בחוקי הדקדוק. וחבל. תשקיעו עוד כמה דקות של בדיקה, תראו שיש רווח אחרי ולא לפני נקודה או פסיק, ומי שיקרא יתייחס אליכם הרבה יותר ברצינות.
ועוד משהו – תעבדו מסודר. כשאתם מתחילים פרויקט, תדאגו לשמור אותו בתיקייה אחת שיהיו בה תיקיות נפרדות של סינופסיסים, טריטמנטים, תסריטים וכו', ושעל כל דראפט יהיה כתוב תאריך והאם הוא עם הערות עורך/ת התסריט או אחרי. אחרת, כשהמסמכים יתרבו (וכולי תקווה שהם יתרבו), לא תוכלו למצוא את הידיים והרגליים.
עור – האיבר הכי ארוך בגוף שלנו, וכשזה מגיע לשלב קבלת התשובות מהקרנות – עדיף שיהיה בעובי של פיל (אבל לא במרפקים, שם תמרחו קרם אחרת זה סתם מגעיל).
כן, זה לא נעים לקבל "לא" ולהרגיש כאילו מישהו ביטל את קיומכם וחשף את האפסיות שלכם...
אבל אם אתם בטוחים שהתסריט שלכם טוב, תזכרו שכל "לא" הוא בעצם "עוד לא" שמחכה ללקטור/ית הנכון/ה שיקראו וידלקו עליו. מי שהיה במפגש עם טליה לביא, שמע כמה "לא" קיבל הסינופסיס לסרט המופלא הזה, אז אם במש"קיות הגריסה נפלה שלהבת...
עשר אצבעות – זה כל מה שאנחנו צריכים כדי לברוא עולמות, דמויות, עלילות, דיאלוגים - עשר אצבעות. זה מדהים לחשוב על זה ככה, וזה נכון. כל יצירת מופת – קזבלנקה, אווטאר, הגונב מגנב פטור... כולן נכתבו בעשר אצבעות. ואני תמיד מזכירה את זה למשתתפי הסדנאות – האצבעות שלכם הן הנשק שלכם. אתם יכולים לעשות איתן מה שאתם רוצים! אז במקום להתפשר על סצנה "בסדר" עם שתי דמויות פשוטות שיושבות במקום סטנדרטי – עשר האצבעות שלכם יכולות לקחת את התסריט שלכם גבוה יותר, נועז יותר, מרתק יותר.
בהצלחה ואל תשכחו ליהנות מהדרך!
דניאלה דורון
תסריטאית ומנחת סדנאות כתיבת תסריט DraftRishon
