"לא" זאת מילה שלילית ביותר... אז מה עושים כשהתסריט שלך מקבל "לא" כתשובה?

ואיך מיטב היוצריםות בארץ מתמודדיםות עם תשובה שלילית? (תשובות בשאלון הוידאו, למטה)

לא רוצים את התסריט שלך! טוב, בדרך כלל זה לא מגיע עם סימן קריאה, אבל זה בהחלט מרגיש ככה. אני זוכרת את ה"לא" הראשון שקיבלתי. זה היה סינופסיס לפיצ'ר – קומדיה רומנטית בשם "תקופות קצרות", שממש אהבתי לכתוב, בעיקר כי היתה מבוססת על סיפור היכרותי עם המאהב האיטלקי שלי.

אז שלחתי את הסינופסיס לקרן הקולנוע, וכמו אחרי מילוי טופס לוטו, כבר התחלתי לתכנן מה אני עושה עם כספי הפיתוח ובאילו בתי קפה אשב ואכתוב. גם דמיינתי את התשובות שאתן לאחר ההקרנה על מה גרם לי לכתוב את הסרט, כמה ממנו אמת וכמה בדיה ואפילו הגעתי בדמיוני לחופי קאן השמשיים.
אבל, כשפתחתי את המעטפה, נתקלתי במילים המנומסות של הקרן, שבגדול אמרו "לא".

התגובה הראשונית שלי היתה לקרוע את המכתב. הוא היה כל כך מעליב ובלתי צפוי, שלא רציתי לראות אותו שוב בחיים שלי. במשך כמה ימים הסתובבתי בעולם ככישלון מהלך. זהו, גילו את הסוד שלי ואני כנראה לא מוכשרת כמו שחשבתי. הם צודקים, זה באמת דרעק אחד גדול ומנופח. קומדיה רומנטית עלאק... מה קומי ומה רומנטי פה?

אבל כששמעתי על עוד מועד לפיתוח תסריט, הפעם של מפעל הפיס, שלחתי בלי ציפיות, וקיבלתי תשובה חיובית!

כמובן שהתיישבתי בשמחה לכתוב את הדראפט הראשון של הקומדיה הרומנטית שלי (שהיא כנראה בכל זאת גם קומית וגם רומנטית!) והגשתי אותו כמה חודשים לפני שילדתי את בני הבכור - מאותו מאהב איטלקי שבסרט :) סוף טוב, הכל טוב.

אבל...
כשהתיישבתי עכשיו לכתוב את הניוזלטר והצצתי בסינופסיס ההוא שנכתב לפני שנים רבות, גיליתי שבתכל'ס, אני בעצמי לא הייתי נותנת לו קרן. אמנם יש בו כמה דברים שאני אוהבת, אבל בגדול הוא מרגיש לי בוסרי ולא עמוק, משהו שבחיים לא הייתי כותבת עכשיו, בעקבות החיים האישיים והמקצועיים שעברתי מאז.

אז מי צדק? קרן הקולנוע? מפעל הפיס? אני? ומה זה אומר על התסריט שלי ועליי כתסריטאית?

כמובן שכמו בכל דבר אחר שקשור ביצירה, גם לזה אין תשובות ברורות. אבל מה שבטוח, תשובה שלילית מאוד מזיקה לנו לאגו. אנחנו הרי לא מציעים רעיון לסטראט אפ, אלא חושפים את נימי נפשנו ומרגישים שמי שדוחה את זה, דוחה בעצם אותנו.

אז הנה כמה מחשבות בנושא ש(אולי) יעזרו לכם להתמודד עם דחיות לתסריטים שלכם:

1. אני דואב/ת, משמע אני תסריטאי/ת - שימו לב כמה פירטתי לכם על הדחייה שקיבלתי ואיך את החוויה החיובית סיכמתי בכמה מילים. וזה הרי חלק ממהותנו כתסריטאים – אנחנו עוסקים בפגם, בבעייתי, במה שלא מסתדר. סיטואציה אידילית ללא קונפליקטים היא לא מעניינת ולכן, כל חוויה שלילית שכזאת רק גורמת לנו להתבוסס בחומרים שמחזקים את כוח היצירה שלנו. זה אולי נשמע כמו ניחום עלוב, אבל אני באמת מאמינה שאם דרכנו היתה סוגה בתשובות חיוביות, לא היינו מתפתחים כתסריטאים/ות.

2. קחו כל "לא" כ"עוד לא" - זאולי זה פשוט עוד לא הזמן הנכון לתסריט שלכם והרי טיימינג זה הכל. חכו שמשהו חדש בנוף הטלוויזיה/קולנוע/החיים יבשיל כדי לנסות שוב – רעיון דומה הוכיח את עצמו בחו"ל, או הנושא הפך להיות חם במציאות הישראלית.

3. שחררו- תנסו מאוד לא להיתקע על אותו רעיון שקיבל תשובות שליליות מכ-ל הגורמים (מה שאומר, שאולי יש משהו בדבריהם) ותתחילו לעבוד על עוד דברים. זה כנראה יפתח לכם את הצ'אקרה ואם הרעיון הראשוני שלכם באמת טוב (אבל באמת), תוכלו לנסות ולשווק אותו בעתיד, אחרי שכבר הוכחתם את עצמכם לאחרים ולכם.

4. אחד, מי יודע - תזכרו שה"לא" מגיע ממישהו אחד בלבד (לקטור/ית, מנהל/ת חברת הפקה או מחלקת דרמה בערוץ). זה שהוא/היא לא מתחברים לעניין, זה לגיטימי לגמרי, ממש כמו שאתם אוהבים סרט או סדרה מסוימים וממש לא מתלהבים מסרט או סדרה אחרים. מה שיפה זה שהלקטורים של קרנות הסרטים מתחלפים (יוצרים רבים וטובים מגישים את אותו הסינופסיס בשינויים קלים או כבדים וחלקם בסוף מקבלים "כן" ואת התוצאה, אתם רואים על המסך).

5. זה קורה לטובים ביותר - בתחילת דרכי הייתי נוכחת באירוע בו תסריטאי ידוע מאוד (בלי להזכיר שמות) היה על סף התמוטטות עצבים כשקיבל מיוצר הסדרה הערות פוגעניות על הדראפט שלו ופתח מולו חזית, כשהוא מספר לכל מי שרצה לשמוע, איך היוצר הזה לא מבין כלום מהחיים שלו. המקרה הזה חקוק בזיכרוני ומשמש לי תזכורת סטייל "אם בארזים נפלה שלהבת" (דוגמאות נוספות, ממש פה למטה).

6. זה לא אני, זה הם- כשקופי טסט (כתיבת כמה סצנות או פרק לסדרה של מישהו אחר כדי לבדוק התאמה) שלכם לא מתקבל, זה לא סוף העולם. אני יכולה להעיד שאחרי שיצרתי סדרה משלי וכתבתי אותה בצלמי וחוש הומורי, יכולתי להפסיק להסתכל אחורה בזעם על קופי טסטים שלא עברתי, ולהתחיל לחשוב שהם פשוט לא הבינו את הראש שלי. מה שאומר שכדאי שתעבדו על משהו משלכם, שיוכיח מה אתם שווים באמת.

7. דרשו את מה שמגיע לכם - זכרו שמישהו שמכסח לכם את התסריט מבלי למצוא בו נקודת אור אחת, לא עושה את עבודתו נאמנה, כי מכל דבר אפשר לזקק משהו אחד ראוי שכנראה עשה כמה (ואולי כמה וכמה) פניות לא נכונות בדרך. ולכן, מי שבעמדת כוח ולא מוצא לנכון להתייחס אל היוצר/ת כאל בן אדם עם רגשות, לא אמור להיות בה (בעמדת הכוח).
יש דוגמא ידועה של לקטור מאחת הקרנות שכתב על הסינופסיס שתסריטאי הגיש "תמצא מקצוע אחר". זה אולי הצחיק את הלקטור לרגע, אבל צילק את התסריטאי הזה לזמן רב. בקיצור – אתם רשאים לדרוש התייחסות עניינית, אך רגישה. ראבאק, אנחנו בני אדם.

8. צרת רבים לגמרי נחמה - תחשבו כמה עוד אנשים מוכשרים קיבלו תשובה שלילית יחד אתכם.

9. נסו להוכיח את התסריט שלכם בדרכים אחרות - אתם מרגישים שדרך הנייר אי אפשר להבין מה רציתם לעשות? נסו לצלם משהו קצר שיסביר את הוויזואליה/הומור/דמויות/עולם שביקשתם ליצור. כמו במקרה של "וויפלאש", שרק אחרי שצילם סרט קצר שהיה מעין תקציר של הפיצ'ר, המשקיעים הנלהבים ניאותו לשים כסף.

10. תחגגו כל "כן" שאתם מקבלים - אנחנו נוטים לפחד לשמוח מתחנות שכן הצלחנו לעבור, אולי מאמונה טפלה (כן, עם ט', בדקתי) שאם נשמח, בסוף זה לא יקרה. אז מה? יש כל כך הרבה מקרים בהם גם בתחנה הסופית הפרויקט לא התממש, שממש חבל לא להתענג על המשוכות שכן הצלחתם לעבור בדרך (מוקדש לע', ג' ול' מהסדנה שלי שקיבלו תשובות חיוביות לסדרות שלהם. מזל טוב! צאו לחגוג).

11. זה לא את/ה, זה זה - איש חכם אמר לי לא מזמן שהדבר החשוב ביותר הוא לזכור שה"לא" הוא על העבודה שלנו, לא עלינו כבני אדם. חשוב לזכור את זה גם כשמרגישים שהתסריט נובע מתוך נשמתנו ומבוסס על החיים שלנו. ובכן, הוא רק "על" החיים ולא החיים עצמם :)