נתחיל במה שצריך להיאמר בהתחלה: אין ספר שילמד אתכם לכתוב. אבל ישנם את הספרים שיעזרו לכם לכתוב יותר טוב וישנם את הספרים שילמדו אתכם להיות תסריטאים, להבדיל מאנשים שכותבים תסריטים. אבל אם אין לכם את הלהט, את הניצוץ הראשוני ממנו יוולד הסיפור שלכם, הדמיון לטפח את הרעיון הזה לכדי נראטיב חזק וסוחף שלא נותן לכם מנוח, את היכולת להקשיב לביקורת (ואם יש לכם מזל גם להבחין בין ביקורת מועילה לביקורת לא רלוונטית) ומעבר לכל - נכונות לשכתב שוב ושוב ואז עוד קצת - אז וותרו על העניין. יש לנו את המקצוע הכי שווה בעולם, אבל קשה להבחין בזה בעבודה שהיא מאוד תובענית ומתסכלת, ולעיתים רחוקות מתגמלת.
לא, באמת, אם אין לכם את היכולת להתחייב תפטרו אותנו מנוכחותכם בענף. אתם סתם מעמיסים על המערכת.לכל השאר, להלן המלצות על עשרה ספרי תסריטאות (ועוד כמה שראיתי צורך לציין) שאני מפרסם עקב בקשות להכין רשימה שכזו, פשוט כדי לסייע בניווט בין עשרות הכותרים שמוצעים לתסריטאי המתחיל, שחלקם בינוניים, ורובם פשוט חוזר על החוקים האריסטוטלים שוב ושוב. אני מאוד אוהב לעיין בספרים אלו במצב של בלוק. גם כי הם יוצרים תחושה שאתה עוסק במשהו אחר בעוד אתה למעשה עסוק בעבודה שלך, וגם כי הרבה פעמים עצם ההיזכרות בבייסיקס או קריאה על תסריטים ותסריטאים אחרים נותנת לך את נקודת המבט השונה שהיית צריך כדי לפתור את התסריט שעליו אתה עובד כרגע, הרבה פעמים כדי להיזכר למה התחלת בעבודה הזו ולמה אנחנו נלחמים.
אה, וזה נחשב לנו גם כספרות מקצועית אז בכלל טוב.
1. The Art of Dramatic Writing, Lajos Egri
הספר עם הפז"מ הכי ארוך בחוגי תסריטאות, והוא בכלל נכתב עבור מחזאים. אבל עקרונות הברזל של הכתיבה התסריטאית - דמות, מבנה וקונפליקט - מנוסחים כאן בבהירות ובפשטות, כמו גם הנתון הבסיסי שצריך להנחות תסריטאי: חשיבות הקצב ויצירת תסריט כמעין פיסול בזמן.
הספר, תשמחו לדעת, פלצני הרבה פחות ממני, ומי שרוצה הסבר על איך תסריט עובד, כדאי שיתחיל בספר הזה. יש קלאסיקות שהן קלאסיקות בצדק.
כמו כן: "סיפור" של רוברט מק'קי.
מודה, האישיות הוולגרית והמלאה בעצמה של מק'קי, כמו גם מעמד הגורו אליו הוא זוכה די הרחיקו אותי ממנו בשנים האחרונות, והספר מאוד ארכני. עם זאת, יד על הלב, הספר קנה את מעמדו על ידי רשימת מושפעים מעוררת השתאות, ואם ננקה את הספר לכדי עיקריו הרי שזה המשלים המושלם לספר של אגרי, ואפילו ספר בסיס טוב כשלעצמו. יתרון נוסף - הוא אחד הכותרים הבודדים בעברית בנושא תסריטאות, ובתוך עמי אני חי.
2. Adventures in the Screen Trade, William Goldman
שני דברים גורמים לספר הזה לבלוט מעל אחרים ברשימה: אני ממליץ עליו גם למי שאינו מייעד את עצמו להיות תסריטאי, אלא רק מתעניין בקולנוע, ביצירה או בספר מלא רגש והומור, וחשוב מכך הוא נכתב על ידי תסריטאי. לא עורך תסריטים, לא מורה לתסריטאות - תסריטאי לגיטימי.
ועוד איזה תסריטאי - הראשון שקיבל מיליון דולר על תסריט (קיד וקאסידי, עליו גם זכה באוסקר הראשון שלו), כשלחגורה שלו מוצמדים גם מיזרי, הנסיכה הקסומה, איש המרתון וכל אנשי הנשיא (אוסקר שני) כותב ספר שבו הוא מגן על זכותם של תסריטאים לקבל תמורה על עבודתם, ויותר משהוא כותב ספר על תסריטאות, הוא כותב ספר על מהו תסריטאי ואיך להיות אחד.
הספר מוכר בזכות שני ציטוטי מפתח נכונים תמיד:
א. "If movies are story, and they are, then screenplays are structure"
ב. "Nobody knows anything", אולי המימרה הכי מדוייקת על איך התעשיה הזו פועלת.
גולדמן עצמו לא ידע שבעקבות הספר הכה גלוי הזה הוא ייהפך לפרסונה נון גראטה של התעשיה והטלפון שלו יידום לתקופה של כמה שנות נידוי מהוליווד, רק כדי לחזור כמו מלך באמצע האייטיז, ואז לכתוב עוד ספר משובח, נהדר ויעיל לא פחות בשם "Which Lie did I Tell? (More Adventures in the Screen Trade)".
זהו ספר שאני אוהב לחזור אליו שוב ושוב ולו רק כדי לקרוא את השורה הבודדת בלב ניתוח מבריק של "קיד וקאסידי" - "הסרט הוא לא על מה שרציתי שהוא יהיה... וזה בגלל שלא כתבתי אותו נכון". בוקס של כנות בבטן.
כמו כן: "The Big Picture"
כי אם כבר המלצתי על שני ספרים של גולדמן, למה שלא נמליץ על קובץ המאמרים הזה בו גולדמן מסכם טקסי אוסקרים, כותב פרוייקטים מופלאים על סרטים בתהליכי הפקה ומלווה אותם על לשלב בו הם ראו מסך ורוו הצלחה או כישלון.
3. The Writer's Journey, Mythic Structure for Writers, Christopher Vogler
בתחילה היה את "הגיבור בן אלף הפנים" של ג'וזף קמפבל, מחקר אנתרופולוגי ספרותי שמצא את המשותף לסיפורי מיתולוגיה ראשוניים מתרבויות שונות, ואף היווה השראה מודעת לג'ורג' לוקאס בכותבו את "מלחמת הכוכבים". ווגלר לקח את "מסע הגיבור", האבטיפוס של קמפבל לסיפור מיתי, והסב אותו לכדי 12 תחנות בהן עובר גיבור תסריט, לרבות המון דוגמאות מאירות עיניים. הספר ארוך יתר על המידה, אבל תכלס לא צריך לקרוא את כולו כדי להפעיל את הגלגלים, וזוהי יופי של פרשנות שונה לתיאוריית שלוש המערכות. ותמיד נהדר להרגיש שהאודיסיאה, מהיר ועצבני 7 והתסריט שאתה כותב כרגע בעצם די דומים.
כמו כן: Stealing Fire from the Gods, James Bonnet.
מדריך כתיבה, לאו דווקא תסריטאית, שגם שואב השראה ממיתוסים קדמוניים. מאוד קריא ונהיר.
4. Psychology for Screenwriters, William Indick
ספר ששם את הדגש על עיצוב דמויות, מוטיבציות וקונפליקט. באמצע הדרך בין ספר פסיכולוגיה טוב לספר תסריטאות טוב מאוד שאולי לא משיג תוצאה מושלמת כאף אחד מהז'אנרים, אבל ידע על משברי זהות, בעיות אישיות ובעיקר הפרק על ייחוד הגיבורה להבדיל מגיבור, נותנים לכם הזדמנות לא תסולא בפז להעמיק את הסיפור שלכם, וגם להבין אותו טוב יותר. ספר שאני חוזר אליו לא פעם במהלך כתיבה רק כדי לאתר את נקודות העומק בתסריטים שלי, להיות מופתע מהן, ולשפר אותן ככל האפשר.
כמו כן: Screenwriting from the Heart, James Ryan
כמו הספר לעיל, גם זה ספר שרואה את עיצוב הדמויות ולוא דווקא מבנה הסיפור כבסיס לתסריט טוב, גישה שתמיד כדאי לנסות. תסריטאים שמכורים לשלוש המערכות ימצאו בספר הזה ניתוח מקביל לפי התיאוריה הקלאסית, כמו גם שפע תרגולים, חלקם אפילו יעילים.
5. Zen and the Art of Screenwriting, William Froug
מפיק טלוויזיה רב זכויות שניסה להמציא את הגלגל מחדש על ידי נסיון להשתחרר מחוקי מבנה וטוען, לא תמיד בהצלחה, שתסריטים לא צריכים מבנה כדי לרגש, הם זקוקים לקונספט מגובש. הספר כולל כמה ראיונות עם תסריטאים מוערכים ומכסה גם אספקטים שהרבה ספרים מדלגים עליהם כגון מכירת פרויקט או גיבוש האבחנה מתי אסור כבר לגעת בתסריט. בנוסף לאלה, הוא גם קריא להפליא.
כמו כן: Save the Cat, Blake Snyder.
יש טרנדים בספרי תסריטאות ונכון לשנים האחרונות זה הלהיט הנוכחי. בין השאר כי הוא כולל שפע חוקים מפורטים, ועם זאת לא ממש עמוק ולפיכך מאוד קליט. אני אישית מוצא אותו מעט שטחי אבל הוא נהדר לאנשים שלא שרדו את מק'קי או אגרי, ובתכלס לא ממש קורא תיגר על המתודה הקלאסית כמו שהוא מעניק לה לוק חדש לדור הריטלין. יצא גם המשך בשם "Save the Cat goes to the movies" ותסריטאים המחפשים ריענון או סתם רוצים לדעת על מה כל הרעש מוזמנים לקפוץ ישר אליו.
6. Now Write! Screenwriting, Sherry Ellis (עורכת)
ההמלצה החמה שלי לאחרונה, בעיקר כי בניגוד לאחרים ברשימה הזו הוא מיועד קודם כל לתסריטאים שכבר עובדים, ולא למעוניינים לכתוב תסריט ראשון, ולכן נחסכים מאתכם המבואות המוכרים. הספר מחולק לנושאים החל מההחלטה שרעיון מסוים הוא טוב מספיק לסרט ועד משאים ומתנים מול האולפנים, כדי שתוכלו להתמקד בנקודה הבעייתית אצלכם. כל מאמרון מסתיים במשימה ליישום הפרקטיקה שהכותב מציע. רשימת התורמים לספר מגוונת, ובהתאם רמת התועלת של המאמרונים המכונסים בספר משתנה. ועם זאת – שווה.
כמו כן: The 101 Habits of Highly Successful Screenwriters, Karl Iglesiasאיגלסיאס כתב ספר חביב למדי שבו הגדיר את מלאכת כתיבת, שכתוב ומכירת התסריט כ-101 צעדים, מרעיון ועד התנהגות על הסט. הצימוק שבעוגה הוא תגובות קאדר תסריטאים לכל נקודה בהן הם תורמים את התובנות שלהם לצעד המתואר.
7. Conversations With My Agent, Rob Long
שני דברים נעדרים מהרשימה ולכן הספר החביב, אך לא חובה, הזה נמצא בה - קודם כל הוא עוסק בכתיבה לטלוויזיה ולא קודם כל לקולנוע. שנית, הוא מתייחס לסוכן ובאמצעותו לבחישה ההכרחית מאחורי הקלעים כחלק הארי של הכתיבה.
זוכרים שבתחילת הרשימה גולדמן אמר שאף אחד לא יודע כלום? אז הנה הסיפור המלא על מה זה בדיוק אומר. תסריטאי שיוצא הישר מבית הספר לקולנוע אל עבודה בצוות הכותבים של תכנית טלויזיה מצליחה ונותר בודד כשהיא מבוטלת, כמו גם נואש לאחר שפיילוט שאותו הוא כותב אחרי ירידת התכנית מגיע לצילומים ולשידור אך כושל ומתרסק. אפילו הספר הזה לא ממש הצליח. אם תרצו, זהו הסיפור של איקרוס והטיסה הקרובה מדי לשמש, וגם אם לא תרצו, אנשים - ככה נראית רוב העבודה שלנו.
כמו כן: "שנת הסרטים שלי" (ג'ון אירווינג), "במבי נגד גודזילה" (דיוויד מאמט) - הנה שני כותרים מאת כותבים שתסריטאות אינה המקצוע הראשי שלהם, ולכן הם מלאי תובנות משעשעות (בעיקר של מאמט, שכתב גם את On Directing Film המומלץ, אם כי פחות רלוונטי לעניינינו) והמון בוז מתנשא לתעשייה, מה שעושה אותם נהדרים לקריאה אגב פנטזיה על מתי התעשיה המקומית תשתדרג מספיק כדי להיות מחורבנת כמו בניכר. שני הכותרים זמינים בעברית.
8. The Comic Toolbox, Jon Vorhaus
ההיצע הדל עד להכעיס בספרי תסריטאות קומיים ראויים לשמם מאלץ אותי לציין כאן כותר שתצטרכו להתאמץ כדי לאתר, אבל לנואשים לחומר בנושא המאמץ ישתלם. ייתכן וכותבים ותיקים יגחכו למקרא הטיפים המתבקשים וההומור המיושן של הספר, אבל ממילא הספר לא מיועד לכותבים קומיים מנוסים אלא מגדיר את עצמו כמדריך כיצד לכתוב מצחיק אפילו אם אתה לא מצחיק. לאלה שמסוגלים להתרכז מבעד למסך הציניות (כן, אתגר קשה למתכוונים לכתוב קומדיה, אבל ממילא בשביל חיים קלים יש מקצועות אחרים) מחכה פה רשימת טכניקות לא רעה לטלטל את הקופסה כשהיא זקוקה לניעור.
כמו כן: אין. באמת שאין.
9. What Happens Next, Marc Norman
הגיע הזמן לקצת גאוות יחידה. הספר הזה, שנכתב על ידי התסריטאי זוכה האוסקר של "שייקספיר מאוהב", מספר (שוב) את ההיסטוריה הידועה של הקולנוע - הפעם דרך חלקם של התסריטאים, ולאו דווקא של מפיקים או במאים. נורמן מציג את ההיסטוריה של התסריטאות החל מלידתה כמקצוע ייחודי ושל התפתחות התסריטאי לאיש צוות בעל זכויות. הספר מתחיל עוד בימי הקולנוע האילם דרך התמורות הגדולות בתעשיה עד ממש לימינו בהם נראה שהתסריט מאבד את חשיבותו בסרט לעומת כוכבים או פעלולים. מרתק, ותמיד חשוב להכיר את הכתפיים עליהן אתה עומד ולכבד את הדיו שנשפך בשביל שאנחנו לא נצטרך.
10. The Jaws Log, Carl Gotlieb
המניאק היה אמור לבקר בארץ והשתפן, תודה ביבי, אבל למרות שלא אזכה בקרוב לחתימתו על הספר הזה, אני אצא האדם הגדול ואמליץ עליו. "מלתעות" הוא הסרט האהוב עליי, אבל כמה שאני יכול אמליץ באובייקטיביות על הספר הזה שמתעד את ההפקה רווית האסונות של הסרט שבעת הפקתו אף לא אחד על סט הצילום העז לנחש שיהפוך למצליח בכל הזמנים (נכון לעת יציאתו).
לאחר שלושה נסיונות להנפיק תסריט למלתעות, כולל נסיון שלו עצמו, הזעיק סטיבן שפילברג את גוטליב שהנחה קבוצות אימפרוביזציה, כדי לכתוב את התסריט יחד איתו ועם השחקנים על הסט עצמו. אלתור פתרונות, אילוצי הפקה, משחקי חתול ועכבר בלתי פוסקים עם האולפנים ובמאי אחד שעומד להתגלות כגאון. השורה התחתונה של המקצוע שבחרנו לעצמנו היא שהוא סיוט של מקצוע, ורגעי האושר בו מעטים - אבל אלוהים, איזה אושר מגיע ברגעים האלה.
ואחד שלא יעזור כלום - הוא חובה: פואטיקה (אריסטו)
מעבר להנחת הבסיס למבנה שלוש המערכות ורפרורים נלהבים בלשון מליצית למחזות יוונים עתיקים שכבר אין להם זכר, האידאולוגיה שאריסטו שתל בחיבור הזה מקבילה לתובנה של בן תקופתו היפוקרטס שנלחם באמונה שמחלות הן גזרה מהאלים שלא ניתן לטפל בה.
התפקיד שלנו, שונה אריסטו, הוא לא לספר מה קרה באמת אלא מה היה עשוי לקרות על פי ההתנהלות ההגיונית המסתברת וזו במטרה ליצור סיפור שיעורר בצופה קתרזיס נשגב והתעלות נפש.
וזה אולי הדבר הכי חשוב שניתן ללמוד מספרי תסריטאות - המקצוע שלנו חשוב, והוא חשוב כי לחולל סערה רגשית אצל הצופה היא חוויה לימודית מהמעלה הראשונה, ולצופה הזה, לא לערוץ המשדר, לגורם המפיק, למבקרים יודעי הכל או לאמנים קפריזיים – לצופה האלמוני וההמוני אנחנו מכוונים את היצירה שלנו, גם לפני אלפי שנים, גם כשלתסריטים קראו "טרגדיה יוונית".
להתייחס למקצוע שלנו ברצינות היא תביעה שאנחנו צריכים לשגר לכל התעשייה ולקוחותיה - וכדאי שנתחיל בלדרוש אותה מעצמנו.
אריק שגב הוא חבר איגוד התסריטאים, והתסריטאי הראשי של "בנות הזהב", ימי שני ב-22:20, ערוץ 10
