"למה שזה יעניין מישהו?"...
"זה לא אתי. מי שרוצה להפיק לעצמו סרט שיעבוד ויחסוך ולא יבקש נדבות מאנשים"...
"למה שמישהו שאני לא מכירה יפתח את הארנק שלו בשביל סרט שלי?" "(שלא נאמר- הסרט שאני חיה בו שאני רוצה לעשות סרטים)"...
הגיגים ומחשבות רבות כמו אלה רצו לי בראש לא מעט כשהסוכנת שלי - דנה ליטוין, ייעצה לי להעלות קמפיין גיוס דרך אתר "ג'אמפסטרטר" עבור סרט קצר שכתבתי ביימתי והפקתי.
היי, אני אורן זגמן, תסריטאית ובמאית, ולא מזמן צילמתי סרט קצר שהוא בעצם גם חתיכה מפיצ'ר עליו אני עובדת בשנים האחרונות, וגם עומד בפני עצמו כסרט קצר.
בדיוק כמו כשמשפצים בית- כשמתחילים לעבוד על סרט- חושבים על תקציב, מחליטים על תקציב, ומה שלא תעשה או תרצה- בסוף במקרה הטוב התקציב משתלש לו. וכך קרה לי. הערכתי את הסרט שלי (אלוהים יודע באיזו חוצפה) בכ 35,000 ש"ח גג גג גג. ואז-
תוך כדי שוטינג עם הצלם חשבתי לעצמי "מה' אני לא אקח את המצלמה הכי טובה לסרט שלי?"...
תוך כדי שיחה עם הארט שוכנעתי ש "כדי לייצר אווירה של שנות החמישים צריך הובלה מחמישה מקומות שונים מינימום"...
ותוך כדי שיחה עם המאפרת הבנתי שאחלה שאני רוצה זקנים ופאות ושלמרות שאני נורא חמודה זה עולה כסף.
בקיצור לאט ובטוח- הבנתי שאם אני רוצה לכבד את התסריט שלי ולהפיק אותו כמו שמגיע לו- זה יעלה. פי שניים. (ולא פי שלוש כי אני יודעת לחייך נורא יפה).
כשהבנתי את זה, אותה גבה שהורמה מעלה בפני הצעת הסוכנת לקמפיין בג'אמפסטרטר, מיד התיישרה ושקלה בעיון רב את הרעיון.
פחדתי... שיקשקתי.. הרגשתי לא נעים. ואז אמרתי- פאק איט אני צריכה 70,000 ש"ח ויש לי רק 35,000 ש"ח!!! וחוץ מזה, כמות העזרה התמיכה והפרגון שנתתי לאנשים אחרים בחיי כל כך גדולה, שגם לי מותר להיות לרגע בעמדת ה"נתמכת".
אחרי פגישה קצרה עם אליה אלון הכהן (מנכל"ית ג'אמפסטרטר) שיניתי את כללללללל הגישה שלי כלפי העניין. הבנתי שכל עניין העלאת קמפיין גיוס הוא בכלל לא להיות בעמדת "מסכנה" "נתמכת" "לשכת הסעד"... כל העסק בנוסף לגיוס הוא פלטפורמה מטורפת לשיווק הסרט שלי, ודרך המסע הזה אני יכולה להגיע להמון אנשים מחוץ למעגל התל אביבי שלי, ליצור מערכות יחסים חדשות, קשרים מעניינים ומעל לכל- לקדם ולמתג את הסרט ואותי כיוצרת.
אליה לא ניסתה למכור לי כלום וגם אני כרגע לא מנסה למכור לכם דבר. (על אף שאני נשמעת כמו פרסומת האמינו לי- זו המלצה אמיתית וכנה מכל ליבי.) בכל דבר שאמרה לי בפגישתנו היא צדקה במאתיים אחוז; דרך הקמפיין הזה הכרתי לא מעט אנשים חדשים שהסיפור שלי נגע להם ורצו לקחת חלק ביצירה ישראלית מקורית. מלבד החברים והמשפחה שניצלו את הפלטפורמה להראות שהם מאמינים בי (שזה חשוב ומרגש מאוד מאוד מאוד!) היו גם אותם אנשים שהגיעו לקמפיין גיוס דרך פייסבוק, או דרך חברים של חברים, והחליטו לתמוך בפרויקט. כן. סתם ככה.
אני לא יכולה להסביר לכם עד כמה זה מרגש לקבל תמיכה על הבייבי הלא מחותל שלך. איזה אושר זה כל מייל שמגיע שעוד אדם תמך ופתח את ארנקו וליבו למענך, למען הפרויקט שלך וההצלחה שלך ושלו. אנשים שאני לא מכירה מעולם תמכו בפרויקט החל מ-60 ש"ח וכלה ב- 10,000 ש"ח!!!! (אני צריכה לצבוט בעצמי כדי להאמין שזה קרה לי אבל אכן זה קרה. לא נשמתי כמה דקות אבל זה אמיתי לחלוטין. כן, הרגשתי סינדרלה לשבועיים!)
בקיצור. כל הקמפיין הזה שהתרחש במקביל לעריכת הסרט שלי היה חתיכת מסע עם המון חיזוקים חיוביים מהסביבה הקרובה והרחוקה שלי, ויצאתי מחוזקת מאוד והכי חשוב- הצלחתי לגייס את כל הכסף 10 ימים לפני סוף הקמפיין שזה הישג מטורף. בסוף הקמפיין גייסתי 120%, שזה 7000 ש"ח יותר ממה שתכננתי(!!!) וזו הייתה החגיגה האמיתית.
המסקנות שלי לגבי אופי הקמפיין- להיות הכי הכי אותנטיים גם בפרסומים שלכם וגם בכל מה שאתם מעלים לאתר עצמו. אני מרגישה שהעליתי קמפיין לא מתחנחן ולא מתחנן. הגשתי את הסיפור של הסרט שלי ושפכתי את האמת שלי שמתוכה אני יוצרת את הסרט הזה. העליתי סרטון קצרצר שצילמתי וערכתי בעצמי, עשיתי בו בושות ושטויות ולא טחנתי את הקמפיין יותר מדי בפייסבוק. (בערך פעם ביומיים העליתי פוסט + מלא חברים כל הזמן שיתפו)
והכי הכי חשוב- השארתי את הסקפטיות מחוץ לתמונה לאורך כל 45 היום בהם הקמפיין היה באוויר. אבא שלי תמיד אומר שכשאתה מאמין במשהו עד הסוף, אין סיכוי שלא תצליח לגרום לאחרים להאמין בו באותה מידה. אז תרשו לעצמכם ללכת עד הסוף אחרי האמת שלכם, מקסימום ייצא לכם מזה - סרט.
אשמח לייעץ למי שמתלבט.
בהצלחה,
אורן
