ביציאה מהקרנת האקדמיה של "הכל שבור ורוקד", הייתי חייבת לעשות חיפוש בגוגל על היוצר, נוני גפן, כדי להבין יותר את הסרט המעניין שראיתי. אחרי מה שקראתי עליו בוויקיפדיה, היה לי ברור שאני מבקשת מנוני לספר לכם על מאחורי הקלעים של הסרט הראשון שלו "לא בתל אביב". הנה מה שהוא שיתף בשמחה:
"לאחר שסיימתי את כתיבת התסריט, ידעתי שזה תסריט שאין בכלל מה לחכות איתו לקרנות. אני כן ממליץ להגיש לקרנות או גופי שידור עם מה שכתבתם מתאים לזה, אבל דעו מה יש לכם ביד ועם מה אתם יכולים לעבוד.
בכל מקרה, אני כבר רציתי לצלם תוך חודש אבל היתה לי פגישה מקרית עם מפיק שניסה לעשות לי סדר בראש ובדברים וכן רצה שנגיש לקרן הגדולה, ואני לא הסכמתי והצבתי לו תאריך שבו אני מצלם איתו או בלעדיו.
כשהוא הבין את הגישה, הוא נכנס כל כולו פנימה, וביחד סגרנו צוות, שחקנים - שעברו הרבה אודישנים על אף שהם שיחקו בחינם.. אני גייסתי מעצמי ומבני משפחתי משהו כמו 50 אלף שקל (עבדתי שנים בהפקות קולנוע וטלוויזיה והיה לי ארבע שקל של עצמי) והמפיק בינתיים עשה, ללא ידיעתי, איזה סוג של הגשה מהירה לקרן.
הזמינו אותי ואת המפיק לפגישה עם כתריאל שחורי ודוד ליפקינד, שעומדים בראש הקרן, ונתנו לי ביד לקרוא את חוות הדעת של הלקטורים - הדעות נעו בין "זה התסריט הכי גרוע שקראתי בחיי" לבין "אסור שתסריט כזה יראה אור יום".
ואני קורא את זה מולם והם מסתכלים עלי. ואז אני מתחיל לצחוק. הם שואלים אותי מופתעים "מה אתה צוחק?" עניתי להם שיכול להיות שהלקטורים צודקים. אולי זה התסריט הכי גרוע אי פעם. הם התחילו לצחוק בעצמם. אבל אמרתי להם זה התסריט שלי, ואני מאמין בו וזה מה שחשוב. וכמו שאמרתי למפיק אני לא צריך לא אותו ולא אתכם. אם תרצו להיכנס, אז בשמחה.
בסוף הפגישה הם תמכו בנו בסכום של 50 אלף ש"ח. מבחינתי באותו זמן זה היה כמו זכייה בלוטו. אבל בתכל'ס באמת התכוונתי למה שאמרתי. צילמתי את הסרט במאה אלף שקל ובסוף זכיתי בפרס השופטים בפסטיבל לוקארנו".
