"אחת התחושות המטרידות ביותר שלי, בזמן שלמדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב בראשית שנות האלפיים, הייתה שהבעיה הגדולה של תעשיית הסרטים המקומית היא לא ההווה ולא העתיד, אלא העבר.
חוק הקולנוע בדיוק עבר בכנסת, "חתונה מאוחרת" ו"כנפיים שבורות" בדיוק משכו המוני צופים לבתי הקולנוע, האחים אדרי בדיוק הקימו את סינמה סיטי בגלילות, ומבחינת רוב האנשים שפגשתי באותה תקופה, התחושה הייתה שההיסטוריה של הקולנוע המקומי התחילה בשנות האלפיים.
אחרי שהתחלתי לחקור את הנושא, הבנתי שהתחושה הזאת, שכל מה שהיה קודם נזרק לפח וההיסטוריה מתחילה היום, היא רעה חולה שליוותה את הקולנוע הישראלי מימים ימימה. כמעט כל דור חדש כאן לא רק בעט בזה שהיה לפניו, אלא ממש ניסה להתעלם מקיומו.
וזו לא הייתה רק בעיה של היוצרים. מדף הספרים על הקולנוע הישראלי היה ריק כמעט לחלוטין, ומה שכן נכתב עסק לרוב בהיבטים חברתיים שלו והתעלם כמעט לגמרי מהאסתטיקה וההיסטוריה. כך גם קורסים בבתי הספר לקולנוע, שהוקדשו ליצירה המקומית. חלק ניכר מקלאסיקות מקומיות לא היו קיימות בעותקי צפייה ראויים בארכיונים ובקולנוע הביתי. העבר של הקולנוע הישראלי היה במשבר עמוק.
כיוצר בתחילת דרכו, הרגשתי שחסר לי קונטקסט, חסרים לי שורשים. אולי דווקא כמהגר, לעומת הרוב המוחלט של חבריי ללימודים, הרגשתי את זה באופן חריף יותר. הרגשתי צורך במהפכה בתחום, כי האמנתי שתרבות ללא שורשים היא תרבות פגומה.
היום, עשר שנים אחרי פחות או יותר, אני מרגיש שהמהפכה שחלמתי עליה אכן התרחשה. ממצב של ריק יחסי, הגענו היום למצב שבו תיעוד ומחקר של הקולנוע המקומי ושימור העבר שלו נמצאים בישראל במצב הרבה יותר טוב מאשר ברוב המקומות האחרים בעולם.
הרבה קרדיט על כך מגיע לאחים משה ולאון אדרי שדאגו להוציא את רוב הקלאסיקות המקומיות ב-DVD ואף לממן הפקה של עותקי הקרנה דיגיטליים באיכות גבוהה, וליצור ערוץ שלם שמקרין קולנוע ישראלי קלאסי ועכשווי. בצד השני של המתרס, עיתונאים וחוקרים כמו פבלו אוטין, יאיר רוה, שמוליק דובדבני ואחרים, הפכו את העיסוק בקולנוע הישראלי למרכז עשייתם וכתיבתם.
אני מאמין שגם לשני הפרויקטים שאני הובלתי, יחד עם שותפיי, במהלך העשור האחרון – פרויקט הניו מדיה "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" ואתר "ספר הקולנוע הישראלי" – יש חלק מרכזי במהפכת העבר של תעשיית הסרטים המקומית.
בניגוד לפרויקט "מאגר העדויות", "ספר הקולנוע הישראלי" הוא פרויקט שהגעתי אליו, כאשר המערכת שלו כבר התחילה לפעול, ביוזמת מועצת הקולנוע במשרד התרבות ובהובלתה של אתי כהן, מנהלת המועצה. אליה הצטרף גיורא עיני, מנכ"ל קרן רבינוביץ', כגוף המבצע את הפרויקט בפועל, עם מימון נוסף של מפעל הפיס. שמוליק דובדבני ורעיה מורג התמנו לעורכים הראשיים, כאשר משימתם העיקרית באותו שלב הייתה הזמנה ועריכה של מאמרים על סרטים ואישים מרכזיים בקולנוע הישראלי. לכך היה אמור להיות מצורף גם אינדקס סרטים בסיסי.
לשמחתי, כעבור זמן ואחרי לא מעט מאבקים, חזון IMDB הישראלי שלי התחיל לקסום יותר ויותר לחברי המערכת, תקציב הפרויקט גדל בהתמדה והתוצאה הסופית, כעבור ארבע שנים, היא בהחלט התגשמות של חלום – מאגר מידע אולטימטיבי ומתעדכן על הקולנוע הישראלי, עם קרדיטים מלאים, קטעי עיתונות סרוקים, תמונות וקטעי וידאו נדירים ועוד.
אני רוצה לקוות, שמדובר בעבודה בתהליך, ובמהלך השנים הבאות יתווספו לאתר גם כל הסרטים התיעודיים שנוצרו בארץ, סרטים וסדרות שהופקו לטלוויזיה ועוד. אני משוכנע, שהפתח שפתחנו לעבר של הקולנוע הישראלי, שמאפשר לקולנוענים והקהל הרחב ללמוד אותו, לחקור אותו ולהיות בקשר מתמיד איתו, הוא חיוני עבור עתידו של הקולנוע הישראלי, כאמנות שיש לה לא רק הווה נפלא, אלא גם עבר מרתק".
מרט פרחומובסקי
לכניסה לאתר החדש והמרגש הזה, הקליקו כאן: www.cinemaofisrael.co.il
ובנימה אישית (ממני, דניאלה): סחטיין על מרט ושותפיו על העשייה המבורכת ותודה לדורות :)
