המזוודה הירוקה שלי

תגידו, מותר לכתוב על עוד דברים שקורים בחיים? 

כי סדנת הדגל הפרונטלית שלי חוזרת ואני מתפוצצת פה.

אבל קודם, אני רוצה לפתוח במשהו שלצערי אולי הפך לשנוי במחלוקת והוא: נתינת אהבה. אהבה לכולםן. חסר לנו מזה בימים האחרונים וחשוב לתת למרקם את מה שחסר, כדי שיהיה. לכולנו. כן, גם להזויים האלה שהשתגעו לגמרי (כמו ששני הצדדים חושבים). המאבק חשוב מאוד, אבל – גם האהבה, כי כולנו נמשיך לחיות יחד אחר כך.

רגע לפני שאני מבשרת בפעימות לב אדירות על השקה מחודשת (אחרי 3 שנים) של סדנת הדגל הפרונטלית שלי: סדנת מתחיליםות, מחזור 35!

אשתף אתכםן שאחרי חודש וחצי על הים, שגרם לנו להרגיש כמו תייריםות וריכך את החזרה לארץ, עברנו דירה למקום חדש-ישן (דירה חדשה בשכונה הישנה) ואיתנו, כמו תמיד, המזוודה הירוקה המאביקה ובה כל הפיצ'פקעס הנוסטלגי שלי.

תמיד ידעתי שאני אגרנית רגשית, אבל עד שלא הוצאתי את המזוודה הזאת מהבוידעם, לא זכרתי כמה.

היו בה כמה קילו טובים של פתקים, תמונות, מכתבי אהבה, ארנק עם תעודת זהות שפג תוקפה, תעודת עיתונאית, קרעי עיתון מצהיבים. של אמא שלי ושלי. שלי ושלה. הכל מעורבב יחד באותה מזוודה.

ורק עכשיו, בגיל 45, אני מבינה למה אני אוגרת את זה. אני בעצם משאירה לילדים שלי את הזיכרונות שהושארו לי מאמא שלי. מדמיינת אותם פותחים את המזוודה, קוראים פתק ממיקי בכיתה ט' או כתבה שלי בעיתון שבטח ייכחד, ונזכרים בי או מגלים עליי דברים חדשים.

מקווה שהם לא יזרקו את המזוודה הירוקה באחד המעברים שלהם.

ואולי בעצם, שיזרקו. מה זה משנה.

עוד התחדשות-ישנה היא סדנת התסריטאות הפרונטלית שלי. אחרי שלוש שנים שעבדתי רק אונליין בייעוצים אישיים (עכשיו אפשר גם להיפגש ליד שולחן) ובקורס התסריטאות אונליין שהוכן באהבה מראש (עכשיו בהנחה:), כבר אין קורונה ואני לא בחו"ל, אז קבלו אותו:

מחזור 35 של סדנת הדגל הפרונטלית שלי 'תסריטאות למתחיליםות', איז אין דה האוס.
ההאוס החדש שלי בתל אביב.

בואו לקחת חלק בקורס מקצועי באווירה ביתית בו נתקדם יחד אל תוך עולם התסריטאות, צעד אחר צעד ובדילוגים (יענו, בכיף. לא שנפסח על חומר חלילה:).
בואו לכתוב את התסריט של החיים שלכםן.

ואם כבר יש לכםן פרויקט חצי אפוי, בואו ניפגש ב'חשיפה ראשונה' – הקורס בו מרב שקד ואני נלטש את הפיץ' שלכםן כדי שתציגו את הגרסה הכי טובה שלו בפני מפיקה בכירה ומהממת (שלומית ארביב מ'סומיוקו דורי מדיה'). אנחנו אשכרה עוד רגע יוצאות לדרך, אז בואו.

בואו גם לתרגיל הכתיבה החווייתי שלנו בפארק, שכל מה שאפשר להגיד עליו זה שיהיה מיוחד ומעורר השראה. את השאר תגלו כשתבואו.

בקיצור, בואו.

החיים קצרים מכדי לא לממש אותם.

פה תמצאו את כ-ל הדרכים להיפגש, כולל קבוצת הוואטסאפ שלנו לקולות קוראים.

והנה הבלוג שמרכז כמה דברים שאני אוהבת: ספונטניות, שני מלמד ובמביני מפודחים - בו נגלה מה הכוח של סדרות משטרה, בתי משפט ובתי חולים.

אוהבת,

דניאלה דורון