מילים אלו נכתבות בין ארגזים.
אנחנו (שוב) עובריםות דירה, כי הבניין שלנו יורד בפינוי בינוי בעוד פחות מחודש.
אישית אני מאמינה שבית יכול להיות כמה קירות, תנור בישול, שולחן אוכל, מיטה לארבעה, מסך טלוויזיה, חיבור לאינטרנט ונוף שקט וירוק.
זה המון תמיד, ובימינו בפרט.
אבל הבמביני כבר גדלו ומעדיפים חדר לכל אחד ומצאנו דירה נהדרת עם מרפסת לפארק הירקון (אפשר לראות ממנה גם זריחה וגם שקיעה!), שנראית אשכרה כמו התמונה להשראה ששמתי בטלפון, כדי להתכוונן עליה בחיפושיי (ראיתי 41 דירות. אמיתי).
אז למרות החשש להתחייב למשהו גדול ועוד בזמנים רעועים כאלה, חתמנו.
כי מה אני יודעת מה יהיה בעתיד? אני מבינה בכלל מה קורה בהווה?
איך אפשר לעשות תוכניות ורודות ואז להתעדכן בחדשות השחורות?
מותר לי בכלל לשאוף לחיים טובים בתוך כל המוות הנורא?
לגיטימי לעשות שיקולי מגורים לאהוביי ולי כשא.נשים איבדו בית ו/או אהוב/ה?
האמת היא שאין לי כל כך ברירה, כי החיים האלה – החזקים, הסוחפים, המפחידים, המרגשים, הנוראיים, המתוקים – נמשכים אם ארצה ואם לא.
עד שייגמרו כמובן.
וכשייגמרו, אאחל לכל מי שנשאר אחריי לעשות המון תוכניות מעולות, גרנדיוזיות, ורודות זוהרות, ולממש אותן, לא משנה מה יהיו הנסיבות.
ואני מאחלת לך וגם לי, בזמן הקצר שנותר לנו (כל זמן הוא קצר) - לחיות. עם לב שבור אמנם, אבל פועם, למרות הכל.
אוהבת מכל הלב,
דניאלה דורון.
*
ולענייני תסריטאות - הנה הדרכים שלנו להיפגש:
♥ קורס האונליין השלם לכתיבת תסריט, משלב הרעיון ועד ההגשה, בהנחת שנה אזרחית חדשה.
♥ ייעוץ אישי על התסריט שלך (אפשר במרפסתי החדשה, בין זריחה לשקיעה).
♥ סדנת הגשה מושקעת לסרטים ולסדרות, עם מרב שקד ומול 3 חברות הפקה.
♥ הצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו לקולות קוראים ועוד.
♥ והנה בלוג התסריטאות והפעם – האם הדמות שלי צריכה ללכת לטיפול פסיכולוגי?
בכל מקרה,
מאוד אשמח לשמוע ממך, במייל חוזר, איך הימים האלה עוברים עליך.
ד.ד.
איך כותבים תסריט? בכיף ובמקצועיות. הכל פה :-)