רגע על הכביש המהיר

התהלכנו על השוליים הצרים של הכביש הסואן ודיברנו על החיים, בדרך לבית הקברות.

כל אחד להלוויה שמיהר להגיע אליה.

כמה דקות קודם, הגעתי לתחנה וראיתי אותו עומד בציפייה לאוטובוס שבושש להגיע.

כשאמר לי שהוא כבר ילך ברגל, והוסיף בחיוך "לך זה בטח לא יתאים", הזדקפתי על מגפי הזמש שלי ואמרתי לו "בוא!", בוחרת בצד שקרוב יותר לכביש המהיר, כי אני במעיל אדום בוהק שאולי יציל אותנו.

הסתכלנו על העננים שהלכו והתקדרו בצורה מהפנטת, דיברנו על הביקור שלי באדיס אבבה, שקרובה לעיירה בה נולד לפני 76 שנה, שיתפנו לאיזו לוויה כל אחד הולך, ובסוף, התפצלנו בחיבוק.

-

כעבור שעתיים, כשחזרתי לבד מההלוויה המרגשת של האבא של החבר, נפתחו השמיים והתחיל לרדת גשם בכמויות משוגעות.
דליים על דליים על דליים שהרטיבו לא רק את המעיל האדום שלי, אלא גם את כ-ל שכבות הבגדים מתחת.

בדרך לתחנה, כל משאית שפכה עליי אמבטיה, טוסטוסים - אמבטיית תינוק, ורק בקושי ראיתי מעבר לכביש את האוטובוס שאני צריכה, חולף בשעטה.

כשסוף סוף התיישבתי - חתולת רחוב ספוגה ומרוטה - על המושב באוטובוס שהצלחתי לעצור בנפנופים וצעקות - חייכתי.

החיים האדירים האלה.

שמלאים ברגעים.

מכל הסוגים.

האבא של החבר שנשאר בתוך ריבוע בקיר,
כבר לא יירטב ולא יזכור להביא מטריה,
הוא לא יפספס או יתפוס אוטובוס,
לא יקלל מכוניות משפריצות או יסרב בנימוס לטרמפ מטנדר,
הוא לא ידבר בדרך עם חברה מהנייד – שאיכשהו המשיך לעבוד – ויעזור לה למצוא שם למרכז הטיפולי החדש שלה,
כבר לא יירטב לו המעיל האדום והוא לא יתפדח להבין שלהלוויות עדיף להגיע בשחור,
לא יכאב לו הלב כשיחשוב על מה שעוברות הנערות החטופות,
הוא כבר לא יפגוש בהפתעה איש מקסים באמצע הדרך,
והוא אף פעם כבר לא יקבל תזכורות לחוות את החיים האדירים האלה, שמלאים ברגעים, מכל הסוגים.

 -

ולענייני תסריטאות - איך נוכל אנחנו להיפגש?

♥ בייעוץ האישי, אצלי בבית או בזום.

♦ באשכולות קורס האונליין השלם בתסריטאות.

♣ בסדנה חד פעמית שאעביר בפסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע (כל מילה במשפט הזה מרגשת אותי יותר).

♠ בסדנת ההגשה – המסלול המקוצר לאריזת והצגת את הפרויקט שלך לחברת הפקה.

או סתם ברחוב. לא לשכוח להגיד לי שלום.

◊ הנה הבלוג על בחירה אחת חשובה שכדאי לנו לעשות בתסריט שלנו – בחירת העולם שבו הוא יתקיים.

נ.ב.

עוד רגע אלחץ על send לניוזלטר, אבל הפעם בידיעה שלא אקבל מתמי יער את הריפליי הקבוע שלה. תמי היתה קולגה לשעבר. אישה יפיפייה ומרשימה – תמיד לבושה בצעיפים נהדרים – ותמיד תמיד עם מילה טובה להגיד על החיים, עליי, על העתיד.

תמי מאמי, אני אוהבת אותך.

אוהבת אתכםן גם,

דניאלה דורון

להצטרפות לניוזלטר החודשי