בחמישי שוב קמתי בתחושת דכדוך. כשהגעתי לתחנת האוטובוס ובטעות נחשפתי לכותרת החינמון ששכב שם, הדכדוך הפך לייאוש.
"עזבי, הכל נורא. לא כדאי לקרוא", אמרתי למי שניגשה ולקחה עיתון. "כן, אני יודעת, זוועה" היא הסכימה.
הייאוש איחד אותנו לרגע. וזה היה נעים.
שקעתי בזה (כמו הגוזל שנפל לעיסת הקקי החמה), כשלפתע שמעתי קריאות "רגע! חכה!". זאת היתה בחורה עם תיק גדול שהגיעה בריצה, אחרי שקו 6א' (הנדיר) בדיוק עזב את התחנה.
זה העיר אותי.
צעקתי לנהג שיחכה לה וממש רצתי אחריו כמה צעדים עד שעצר. הבחורה היתה מאושרת.
וגם אני.
זהו, החלטתי, היום – כל היום – אעשה מעשים קטנים וטובים ובמקום להגביר את הייאוש אצל כולםן (ואצלי), אגביר את השמחה אצל כולםן (ואצלי).
אז במקום לחזור הביתה בתום הפגישה שהיתה לי ברוטשילד (משהו מגניב ממש, אעדכן בהמשך), המשכתי להסתובב בשדרות רווקותי הנפלאות כשחיוך על פניי, חדורת מטרה להיות סוכנת של שינוי לטובה. משהו בין אמלי, לסנטה קלאוס, לאופרה ווינפרי:
הצעתי מגבון לח לפועל עירייה שניגב בידיו את השולחן בשדרה לפני שערך את האוכל.
שאלתי אישה על קביים שהתעצבנה כי ירדה בתחנה הלא נכונה "יש משהו שאני יכולה לעזור לך?" וכשצחקה שרק לסחוב אותה ולא כדאי כי היא שמנה, אמרתי שהיא נראית נפלא, כי היא באמת נראתה נפלא.
נתתי קריסטל (שקיבלתי מעידן ברקאי) למנהל סניף הבנק שקפצתי אליו בספונטניות, ועשיתי את זה עוד לפני שגילה במחשב שהבקשה שלי אושרה.
הודיתי למוכרת הנרגנת על העוגה שהתפוצצה מפרג טעים.
השארתי אבן יפיפייה במשרד של מישהי שכתבה לי לפני המון זמן המלצה עבור המכרז של גפ"ן (וכשחזרתי הביתה בדיוק גיליתי שהתקבלתי אליו)*.
התיישבתי דווקא באמצע שדרות רוטשילד למדיטציה שהיתה לי באותה שעה, בין כל הממהרים והממהרות.
שיתפתי את חברי הזום בנוף הגינה המתוקה שבהיכל התרבות ועשיתי להם חשק לצאת לחוץ שלהם גם.
והיום הזה המשיך נפלא. כן, נפלא! מותר וחשוב להרגיש נפלא, מותר וחשוב לכתוב שנפלא לך, כשנפלא לך,
מותר להרים את מצב הרוח שלנו ואז לאחריםות (ואז לנו), כי אחרת - בשביל מה זה כל זה?
רגע לפני בלוג התסריטאות על המושג החשוב – 'ביט', המלצת החודש:
זוכרים את תוכניות האולפן שאירחו בשנות התשעים מומחיםות שיסבירו מה זה ה"אינטרנט" הזה שנכנס לחיינו? ככה זה עכשיו עם ה-AI: חלקנו עוד מסתכליםות עליו בפליאה בעוד שאחריםות כבר גולשיםות על השינוי.
אורן גרנר, קולגה יקר, הרים עם עמיתיו מסלול הכשרה לכל מי שרוצה לעלות על הגל: 'יוצריםות עם AI' – שבעה מפגשים פרקטיים להיכרות ופיתוח מעשי עם הכלים המעולים שהבינה המלאכותית מציעה לנו, בדגש על עולמות התסריטאות והקולנוע (כתיבה, תמונה, וידאו, מוזיקה, אנימציה וכו'). הנה כל הפרטים + 20% הנחה כשתכניסו את הקוד המתבקש: ahava.
♥ אפרופו קידמה - עוד רגע נפגוש בתסריטאזום את היוצרת המדליקה, לא מבל אייר, אבל ממש ליד בלוס אנג'לס - אורן זגמן האהובה עליי מאוד, שתלמד את היסודות ליצירת מסמך ההגשה המודרני - הפיץ' דק (סוג של סינופסיס משודרג) ותיתן מלא טיפים, הישר מהמקום בו הקסם קורה ביג טיים (הוליווד).
♥ הידעתםן? הטכנולוגיה הנפלאה הנ"ל מאפשרת גם לצרוך קורס תסריטאות מכל מקום ומתי שנוח! 
עכשיו יש הנחה גדולה על הקורס השלם, ואפשר גם לקטוף אשכול תסריטאות אחד ממנו.
♥ מה שמזכיר לי - בקיץ נהיה באיטליה, אז מי שמתכנן/ת להיפגש פרונטלית לייעוץ על הפרויקט שלו/ה – אנא עד סוף יוני, ולמי שבא לראות ברקע את נופי טורינו, רומא ונאפולי – אפשר גם אחר כך, בזום.
♥ הנה כל הדרכים להיפגש.
♥ וקבלו את הבלוג על פעימות הלב של התסריט.
* כאמור, הסדנה הנודדת שלי "החיים שלי הם סרט, או סדרה" התקבלה למכרז גפ"ן של משרד החינוך!
אשמח שתכתבו לי אם אתםן מכיריםות מנהל/ת בית ספר שמחפשיםות "מפגש אינטראקטיבי שבמהלכו נגלה מהו רעיון טוב לתסריט ואיך מוצאים את הקול האישי שלנו".
♥ ואם תרצו את זה עבורכםן, במהלך יוני עוד אפשר להזמין את "תסריטאות עד אליך" ואחר כך – רק אם תגיעו אליי לאיטליה.
בברכת 'היו סוכני שינוי לטובה',
דניאלה
איך כותבים תסריט? בכיף ובמקצועיות. הכל פה :-)