"דניאלה, איזה חליפה יפה את לובשת". החמיא לי דוד שלי בארוחת החג. "תודה, זה מהרחוב", עניתי ושמטתי את לסתו.
לבשתי באמת משהו מהמם. אפילו באיטליה החמיאו לי עליו - חליפה מפונפנת כחולה לבנה שמצאתי בשכונה על ספסל.
זאת הדרך האהובה עליי להשיג בגדים. לאו דווקא מספסל. כמעט תמיד אני באה לחברה עם בגד מעולה שאני כבר לא לובשת, מקבלת ממנה פריטים מהממים שהיא כבר לא צריכה.
ואם לא ספסל או קחי-תני, אז שוק! לפשפש בין הפריטים המיוחדים, לפטפט עם המוכרים המגניבים.
ואם לא שוק, אז לפחות רחוב של חנויות.
רק לא קניון.
שם, בתוך הניאון הממוזג, אני מרגישה שהנשמה שלי נחנקת. מיוסרת. משועבדת.
אבל לפני שבוע הבטחתי לבן החתיך שלי, ולכן דיוושנו לקניון הקרוב.
ובקניון, התנהגי כמו קניינית - התיישבנו לאכול ב'פוד קורט'.
הזמנתי לעצמי עוף בלימון והוא צ'יקן ווינגס ו-בקבוק ענבים? שאל אותי בעיניו הגדולות, כי הוא מכיר אותי ויודע כמה אני שונאת לקנות מי סוכר בצבע מאכל במחיר מופקע (בחישוב גס – שנקל לשלוק).
בקבוק ענבים, אישרתי בלית ברירה, כי רציתי שיהיה כיף.
כשבאתי לשפוך את הזבל, ראיתי אותו: איש קצת מבוגר עם כיפה, לוקח צלחת צ'יפס שעמדה על פח האשפה.
מיד הוצאתי את המפית (הנקייה) שהיתה בתוך קופסת שאריות הצ'יקן ווינגס ושמתי באגביות גם אותה על הפח. הוא לקח גם את זה.
הסתכלתי על בקבוק הענבים בסלידה. 14 ₪ של טמטום צרכני.
הבמבינו אישר, הלכתי לדוכן האוכל וביקשתי להחליף את הבקבוק הסגור, באוכל באותו הסכום. המוכרים החליפו מבטים בצורה משונה.
"זה בשביל האיש הזה" הסברתי, ועדיין, המבט שלהם היה מוזר, אבל הם נענו לבקשתי ופינקו בצלחת גדושה של אורז עם ירקות.
ניגשתי לאיש שישב ואכל את השאריות מהפח והצעתי לו את האורז.
"את קנית את זה?" הוא שאל.
לא ידעתי מה התשובה הנכונה, הרי עשיתי את הפעולה שהרגישה לי הכי פחות מתנשאת, אבל חששתי שהוא חושב שאני מציעה לו עוד דברים מהפח, אז עניתי בחיוך "כן".
"היית צריכה לשאול אותי קודם". הוא ענה וייבש אותי במקומי.
הרגשתי בגבי את המבטים החודרים של שני המוכרים, שאולי ידעו עליו משהו שאני לא.
את המבט של הבמבינו, שכבר רגיל למצבים כאלה איתי.
את המבט של האיש מולי, שבאמת אין לי מושג מה הסיפור שלו, אז מה אני מנחיתה עליו את הסיפור האנטי צרכני שלי, בלי לשאול אותו קודם?
ואת המבט שלי, המבולבל.
שבתי על עקבותיי, החזרתי את צלחת האורז, לקחתי את בקבוק צבעי המאכל שהוציאו לי בלי מילים מהמקרר, והלכנו לקנות לבמבינו סווטשירט (מהמם) ב-249 ₪...
---
♥ הנה בלוג תסריטאות שגם בו יש מספרים שיעזרו לכתיבה שלכם: 30, 300, 3000.
ואם תרצו גם אתם להוציא את כספכם על חוויה ולא על מוצרים, הנה כמה אופציות (שימו לב לקטעי הוידאו המבארים בתחילת כל עמוד!)
♥ קורס האונליין השלם בתסריטאות. למי שעוד לא למד/ה ורוצה להתחיל.
♥ סדנת הגשה לחברת הפקה. למי שכבר עובד על פרויקט ורוצה להוציא אותו.
♥ ייעוץ אישי לתסריט שלך. למי שצריך כוונון. בכל שלב.
♥ מסגרת השראה ליצירה. למי שבא פוש שנתי ליצירה.
♥♥ כל האופציות כולן ועוד (איך עפים עם המשפחה לחו"ל?, שיחות באיטלקית, גפ"ן לבתי ספר, הקמת עסק קטן, הקלטות, הרצאות ותסריטאות עד אליך).
מחכה לכם בקצה של כל לינק,
דניאלה
בתמונה - הבמבינו ואני (בחליפת הספסל:).
איך כותבים תסריט? בכיף ובמקצועיות. הכל פה :-)